Friday, Black as Ink – Contains Torah Discussion and A Timely Discount on Judaica ’til Dec. 4

Now is the time to order a Megilat Esther for this Purim. I will make it especially for you, according to the specs that you desire.

Below is a fun discussion about the color black within Tefillin.

I am offering this week only a 12% Discount until Sunday the 16th of the month of Kislev – December 4 2017. This applies equally to Mezuzot, Tefillin, etc.

All Prices are listed at the website are before the discount, but feel free to just call. See https://milknhoney.co.il  You can order by phone 212-729-8094 Israel 0544572366 or email

We have 2 Halachot of tefillin that must be black. The question is, how black?

This blackness applies every day including Black Friday!

It is Halacha Lemoshe Misinai  הלכה למשה מסיני   that  the straps of tefillin must be black. Halacha Lemoshe Misinai    is the most ancient of un-explained traditions we have. Ten of these halachot involve Tefillin. So, it is more important to be sure that the straps are as black as possible than to worry about the blackness of the Batim Boxes.

How black is ink?

Rambam – Maimonides on the Blackness of the Ink in Tefillin

Holy scrolls of the Torah need to be written with ink. This is also tradition of Halacha Lemoshe Misinai. However, color isn’t specified. But it is clear from reading the Rambam that this is black. In other words, it seems that Rambam is labeling ink as representing the color of black.  He explains that the word ink excludes other colors (dies) that are red, green or gold. So it is seems that Ink is also the name of a color that is very black.

Mishna Berurah (1906) discusses the Blackness of Ink very clearly

The Hafetz Haim discusses (32-3) how black ink needs to be. In the Mishana Berura – Biur Halacha , which was first published in 1906, he compares the ink rules to 2 different color related halachot. The first is that an animal is kosher if its lungs are blue, however, the animal is not kosher if the lungs are black (Hulin 47) . Therefore, he concludes that ink that is blueish is not kosher. Additionally, the Biur Halacha goes on to compare ink to the colors of menstruation blood. If  it is black like the feathers of raven, it isn’t clear whether this is kosher, since blood that is black like ink is impure, while black like a raven is pure, since it is clearer. From here it is clear that ink is very black. Below are some links to discussions about ink.

Watch a short Lecture about Sofer Ink

You can see a fun discussion in Hebrew from a Sofer on Youtube about haw Sofer ink is made. https://www.youtube.com/watch?v=OvCwNm59-ng

Links for further study

https://en.wikipedia.org/wiki/Ink#History

https://visual.ly/community/infographic/history/history-ink link to image source

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%95_%D7%A1%D7%AA%22%D7%9D

https://en.wikipedia.org/wiki/Iron_gall_ink

 

 

 

Sources

רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א

רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א

עשרה דברים יש בתפילין כולן הלכה למשה מסיני וכולן מעכבין, לפיכך אם שינה באחת מהן הרי התפילין פסולות, שנים הן בכתיבתן ושמנה בחפויין וקשירת רצועותיהן, ואלו הן השנים שבכתיבתן: שכותבין אותן א בדיו ושיהיו נכתבין על הקלף.

הלכה ד

כיצד מעשה הדיו, ב מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומיבשין אותו ומצניעין אותו, ובשעת כתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו, שאם תמחקנו יהיה נמחק, וזהו ג הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות, ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים.

הלכה ה

אם כן מה מיעטה ההלכה שנאמר למשה מסיני שיהיו כתובים בדיו, למעט שאר מיני צבעונין כגון האדום והירוק וכיוצא בהן, שאם כתב בספרים או בתפילין או במזוזות אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונין או בזהב הרי אלו פסולין.

רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג

שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל, ואלו הם: שיהיו מרובעות, וכן תפירתן ברבוע, ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות, ושיהיה בעור של ראש צורת שי”ן מימין ומשמאל, ושיכרוך הפרשיות במטלית, ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית, ואחר כך מכניסן בבתיהן, ושיהיו תופרין אותן בגידין, ושעושין להן מעבורת מעור החפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה, ושיהיו הרצועות שחורות, ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל”ת.

ביאור הלכה סימן לב סעיף ג

* יכתבם בדיו שחור – ועיין ברמב”ם פ”א מהלכות תפילין שכתב דההלמ”מ דנאמר שיהיו כותבין בדיו לא נאמר רק למעט שאר מיני צבעונין כגון האדום והירוק וכיוצא בהן משמע דבכל דבר שיעשה ממנו מראה שחור כדיו כשר ורק שיהיה מתקיים וכן כתב בהלכות ס”ת א’ מכ’ דברים הפוסלים ס”ת הוא אם נכתב בלא שחור העומד. ואם היה המראה דומה למראה הכחול [שקורין בל”א בלאה] נלענ”ד שיש להחמיר בזה וראיה מחולין מ”ז ע”ב ככוחלא כשירה כדיותא טריפה דאף דמהרמב”ם משמע דהלכה לא נאמר רק שיהיה מראה שחור וביררנו לקמן בסימן ל”ג דהרצועות שיש עליה גם כן הלמ”מ דצריכה להיות שחור די בשחרות שהיא ככחול שאני הכא שכיון שהיתה ההלכה שיכתוב בדיו אף דדיו לאו דוקא להרמב”ם וה”ה כל מראה שחור אבל עכ”פ שיהיה מראיתה שחור כמו דיו. וכ”ש לפירוש הרא”ש וש”פ דסוברים שדיו ממש בעינן מראה כחול בודאי איננו בכלל דיו אך צל”ע קצת דא”כ אם היה מראית הדיו דומה למראית העורב ג”כ איננו בכלל דיו וכדמוכח בנדה כ’ ע”א דמראית הדיו שחור יותר ממראית העורב דאמר שם שחור כדיו טמאה כעורב הוא בכלל דיהא מכן וטהור וא”כ אמאי אמר במדרש שחורות כעורב אלו האותיות אך אין למדין הלכה מן האגדות א”נ י”ל בדוחק דשחור כעורב הוא שחור ג”כ כדיו אבל כדיו הלח והוא ג”כ טהור כדמוכח שם בגמרא. ואפילו אם טבעו להיות נשחר לגמרי אחר הכתיבה יש לעיין בזה טובא אי כשר בדיעבד דהלא ההלכה נאמר שיהיו כותבין בדיו כדאיתא בירושלמי ולא נאמר שיהיה כתוב הסת”מ בדיו ולשון השו”ע ג”כ משמע דבעת הכתיבה יהיה הדיו שחור ויש לפרש עוד דכוונת השו”ע כ”ש שחור אפילו ממי עפצים וקנקנתום ודלא כר”ת וכמו שביאר בב”י וצ”ע:

* בין שיש בו מי עפצים – המחבר סתם דבריו ולא פירש ממה לעשותו משום דאפילו אם הוא עשוי מקנקנתום ומי עפצים או מגומא ומי עפצים כשר דמשני מינים ביחד נקרא דיו ודלא כר”ת דאוסר בזה וכמו שביאר בב”י [כן ביאר הגר”א בסימן תרצ”א לקמן וגם בסי’ זה רמז לזה דלזה לא כתב השו”ע רק שיש בו ולא כתב אפילו אם הדיו הוא מעפצים בלבד ומיושב בזה קושית הפמ”ג] ולזה בא הרמ”א והוסיף דלכתחלה יש להחמיר שלא לעשותו מעורב בקנקנתום או בגומא משום דהוי כתב שאין יוכל להמחק וכמו שנתבאר ביו”ד בסימן רע”א ס”ו דדוקא בדיעבד אם כתבו במי עפצים וקנקנתום כשר [וגומא הוא ג”כ כתב שאין יוכל להמחק וכדאיתא בסוטה דף י”ז במשנה] וכן מוכח ברמב”ם פ”א מהלכות תפילין ה”ד ע”ש ואין כונת הרמ”א לומר דלכתחלה דוקא מעשן ולא מעצים גופייהו [ועיין מ”א וא”ר] דהרי ביו”ד בסי’ רע”א הרמ”א גופא כתב דלכתחלה יותר טוב שיעשה מדבר הבא מן העץ אח”כ מצאתי בעזה”י בעולת תמיד שפירש כן. א”נ י”ל דכונת הרמ”א למעט מה שכתב הב”י סתם בדיו שחור דמשמע כ”ש שחור כיון דהוא מתקיים והוא ניכר על הקלף דיו הוא וכמו שכתב בב”י בשם רבינו שמחה ולזה בא הרמ”א והוסיף דלכתחלה יחמיר כדברי רבינו תם דדוקא בא מן העץ:

* בין שלא וכו’ – עיין לקמן בסימן תרצ”א וביו”ד בסימן רע”א שכתב השו”ע דאם כתב במי עפצים וקנקנתום כשר. כתב הפמ”ג מדלא הזכיר גומא משמע דאף אם לא הטיל בהן גומא כשר ועיין עוד בדבריו שמסתפק לדינא אם דוקא ע”י שניהן ביחד כיון דאין בהן גומא או אפילו בכל אחד יכול לעשות דיו כיון שהוא שחור והגר”א בביאורו בסימן זה ובסימן תרצ”א פוסק דממי עפצים בלבד או מקנקנתום בלבד פסול אפילו דיעבד דלא מיקרי דיו כ”א משני מינים ביחד מי עפצים וגומא או מי עפצים וקנקנתום ומגומא וקנקנתום יחד בלי תערובת מי עפצים או עשן עצים ושמנים לא ברירא לי דעת הגר”א בזה והגאון מהר”מ בנעט בביאורו על המרדכי מחמיר בזה לכתחלה ובקנקנתום לבד או בגומא לבד מחמיר אפילו בדיעבד כדעת הגר”א ובתשובת משכנות יעקב סימן ל”ז מחמיר אפילו במי עפצים וקנקנתום יחד בלי תערובת גומא עי”ש. והגם דבדיעבד בודאי אין להחמיר ולפסול במי עפצים וקנקנתום יחד נגד פסק השו”ע בסי’ תרצ”א וביו”ד סימן רע”א עכ”פ לכתחלה בודאי יש ליזהר כדבריו שאם הוא עושה דיו ממי עפצים אפילו אם הוא מערבו עם קנקנתום לא יעשהו בלתי תערובת גומא וה”ה דממי עפצים וגומא בלחוד נמי שפיר דמי ועי”ש בתשובת משכנות יעקב שמביא הרבה פוסקים סייעתא לדבריו גם כתב שם בתשובה דלכתחלה יש לדקדק לעשותו ע”י בישול כדעת הרמב”ן והר”ן הואיל דאפשר:

* הרי אלו פסולין – ואם הוא אות ראשון או שכתבו כולו כך ורוצה אח”כ בתו”מ להעביר קולמוס כסדרן עליהן בדיו צ”ע אם מהני פמ”ג במ”ז אות ט”ו והחתם סופר בסימן רנ”ו ביו”ד פסק דמספק פסול דהוא בכלל דיו ע”ג סיקרא עיין בגיטין י”ט ע”א והדין עם הא”ר דלא כהפמ”ג שמפקפק בזה עי”ש:

* עפרות זהב – וה”ה שאר מיני צבעונין על הדיו דפוסל בזה להכתב ובזה לא שייך תקנתא דמעביר ואף אם ירצה אח”כ להעביר בדיו על הצבעונין והזהב פסק הע”ת והא”ר דלא מהני וזהו שכתב אחר כך על אות מאזכרה אין לו תקנה כלומר אפילו רוצה לחפות בדיו מלמעלה פסול וראיה זו דחה הפמ”ג עי”ש ובאמת לענ”ד יש לעיין בזה אם יש בזה אפילו פסול ספק כמו דיו ע”ג צבע אחרי דכתב התחתון וגם העליון הוא כתב דיו ואין כאן מקום להאריך:

* מעביר הזהב – הפרישה כתב עיין ביו”ד סימן רע”ו כתבתי שם בשם ריב”ש דיש לחוש משום כתב מנומר אם יש הרבה אותיות כן בכמה דפין וכן כתב הל”ח והא”ר השיג עליהם דהריב”ש לא קאי כלל על דברי הנ”י כשזרק זהב על הדיו דבזה לא שייך ענין מנומר כיון דכתב דלמטה קיים אלא הריב”ש קאי על עיקר הדין אם כתב בזהב או בצבעונים עצמן וגררן וכתבן בדיו דבזה שייך ענין מנומר והאריך בזה ועיין בברכי יוסף סי’ רע”ו שהסכים לדברי הא”ר וכן הבני יונה ג”כ:

Chaye Sarah – Elderly Abraham

Chaye Sarah

Our forefather Avraham was one of the few fortunate people in this world who had monetary wealth, health, social mobility, power, a happy family life and anything else which could be included in “the good life.” He received all of this after many trials and difficulties. We know that he was so fortunate from one Pasuk that is:

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה’ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:  כד, א

Abraham was elder, coming of days, G-d blessed Avraham in everything.

Being Blessed with daughter can be the blessing of Everything. They said that Avraham had a named "Bakol" everything.
Being Blessed with daughter can be the blessing of Everything. They said that Avraham had a daughter named “Bakol” everything.

In one of the many explanations from our rabbis of blessed memory it was said that his life was so good that during his lifetime he tasted what existence is like in the world to come. The following are different elucidations on the word בַּכֹּל Bakol – everything.

The opinion of Rabbi Levy in Midrash Rabbah and other places is that Avraham was blessed with three things: 1) he ruled over his evil inclination. That is to say that he was in mental control of every situation. Many might consider this a boring lifestyle even calling it mind control. The real explanation of this is that if you are in control of your shadowy Evil Inclination, you can always be happy and satisfied. That is why being in control is such a great blessing. 2) His son Yishmael repented during his life time. It was great happiness to see a son who was a real creep become a good person. 3) Nothing was missing from his wealth, material wealth is unquestionably a great blessing.

The most fun explanation of what is meant by “Avraham was blessed with everything – בַּכֹּל Bakol”, Is that he had a daughter named Bakol. The great blessing that one gets from children cannot be overstated, even if they sometimes cause tribulations daughter are the blessing of everything, this is the opinion of others in the gemara (baba Batra 16b). However Rebbe Meir said that he was blessed in everything, because he did NOT have a daughter at all.

This Gemara continues to say other opinions about what might be part of everything that Avraham was blessed with. According to Rebbe Elazar Hamodaee, Avraham was a fortune teller and all of the kings of the East and the West lined up outside his tent for advice.  Rabbi Shimon Ben Yochai said Avraham had a precious stone that would heal anyone that looked at it of their maladies.

Another explanation stated in the Midrash Tanhuma is that Avrham’s wife respected him. The Midrash says that four things cause premature aging: living in fear; being angry at children; a bad wife; and war. This Midrash finishes off by saying that Sarah respected Avraham and even called him “sir.” (וַאדֹנִי זָקֵן) It is very important for a husband to respect his wife. It is no less important for a woman to respect her husband. Happy family is indeed being blessed with “everything”

אבל אברהם, אשתו מכבדתו וקוראתו אדני, שנאמר: ואדני זקן, ועליה נאמר: אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב) לפיכך כתיב ביה: וה’ ברך את אברהם בכל:

However Avraham, his wife honored him and called him Adoni as it said Adoni is old. The Pasuk “A woman of Valour is a crown on her husband’s head, therefore it says Avraham was blessed with everything.

Another midrashic explanation of the word Bakol is that Avraham kept all of the precepts in the Torah. Instead of getting involved in a discussion about the historic validity of this Midrash let us examine what our rabbis of blessed memory are trying to teach us. The lesson behind this is that it is a blessing to be able to keep the commandments of the Torah like keeping Shabbat as well as being honest.

The Talmud Yerushalmi says that Bakol – everything means that Avraham lived in a town that had a doctor, a bath house, and a court which has jurisdiction to incarcerate and punish people. Some add that it must have a vegetable store. From here we see that living in a healthy environment is a great blessing.

The Gemarah adds that in addition to this Avraham Avinu was famous around the known world for his hospitality and was respected as a powerful person. Many kings and warriors came to him for advice. He also understood the science of medicine.

 

They further said in the Midrash that Avraham was the source of blessings to others as he had a positive attitude and saw the blessing in everything. Elsewhere the pasuk says the nations will be through him.

אַבְרָהָם הָיָה מְבָרֵךְ אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, ג): וְנִבְרְכוּ בְךָ, מִי בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרְכוֹ, וַה’ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל

 

I have not discussed all of the explanations which can be included in this Pasuk: Abraham was elder, coming of days, G-d blessed Avraham in everything.

Midrash Rabah 7

ז וַה’ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד, א), רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר שֶׁנָּתַן לוֹ נְקֵבָה. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה עִקַּר בֵּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אֵין כָּתוּב בָּהּ בְּרָכָה, אֶלָּא וַה’ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, שֶׁלֹא נָתַן לוֹ בַּת כָּל עִקָּר. רַבִּי לֵוִי אָמַר תְּלַת, בַּכֹּל, שֶׁהִשְׁלִיטוֹ בְּיִצְרוֹ. בַּכֹּל, שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו. בַּכֹּל, שֶׁלֹא חָסֵר קֵלָרִין שֶׁלּוֹ כְּלוּם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא אָמַר בַּכֹּל, שֶׁלֹא חָזַר וְנִסָּה אוֹתוֹ

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב
רבי שמעון ברבי איתילידא ליה ברתא, הוה קא חלש דעתיה, אמר ליה אבוה: רביה באה לעולם. אמר ליה בר קפרא: תנחומין של הבל ניחמך אבוך; [דתניא:] אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות; אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי, אשרי מי שאומנותו בוסמי, אוי למי שאומנותו בורסי. כתנאי: וה’ ברך את אברהם בכל – מאי בכל? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת; רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת; אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם ובכל שמה; ר”א המודעי אומר: איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו; רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם – תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא. דבר אחר: שלא מרד עשו בימיו. דבר אחר: שעשה ישמעאל תשובה בימיו. שלא מרד עשו בימיו מנלן? דכתיב: ויבא עשו מן השדה והוא עיף

רמב”ן בראשית פרק כד
ולרבותינו בזה ענין נפלא. אמרו (ב”ב טז ב) וה’ ברך את אברהם בכל, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה. דרש רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם, וזו לו לברכה כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים, ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם עבודה זרה כמותם, כי האשה ברשות בעלה, ואברהם לא יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה אשתו חוצה לארץ, ואף כי יעבוד עבודה זרה. ורבי יהודה דרש כי בת היתה לו, דאפילו ברתא לא חסריה רחמנא (שם קמא א), והיא הברכה בכל, כי היה לו כל אשר יחמדו האנשים לא חסר דבר. ובאו אחרים והזכירו שם הבת:

מקורות הלכות של תגין לתפילין וקצת מזוזותHalachot of crowns – Tagim on Tefillin and a bit of Mezuzot – mostly sources

מקורות הלכות של תגין לתפילין וקצת מזוזותHalachot of crowns – Tagim on Tefillin and a bit of Mezuzot – mostly sources

 

רמב”ם
רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ב הלכה ח

וצריך להזהר בתגין של אותיות והן כמו זיינין זקופות שיש להן תג כמו שהן כתובין בספר תורה, ואלו הן ג האותיות המתויגות שבארבע פרשיות אלו. הלכה טפרשה ראשונה יש בה אות אחת בלבד והיא מ”ם סתומה של מימים עליה שלש זייני”ן, פרשה שנייה יש לה חמש אותיות וכל אחת מהן ה”א ועל כל ה”א מחמשתן ארבע זייני”ן, והן ה”א של ונתנה, וה”א ראשונה וה”א אחרונה של הקשה, וה”א של ויהרג, וה”א של ידכה, פרשה שלישית יש בה חמש אותיות ואלו הן קו”ף של ובקומך יש עליה שלש זייני”ן, וקו”ף של וקשרתם יש עליה שלש זייני”ן, וטי”ת טי”ת פ”א של לטטפת על כל אות משלשתן ארבע זייני”ן, פרשה רביעית יש בה חמש אותיות, פ”א של ואספת יש עליה שלש זייני”ן, ותי”ו של ואספת יש עליה זיי”ן אחת, וטי”ת טי”ת פ”א של לטוטפת על כל אחת משלשתן ארבע זייני”ן, כל האותיות המתויגות שש עשרה, ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע בהן לא פסל.

רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ה הלכה ג

פרשה ראשונה יש בה שבע אותיות על כל אות מהן שלשה זייני”ן, ואלו הן: שי”ן עיי”ן של שמע ונו”ן דנפשך ותרי זייני”ן של מזוזות ותרי טיתי”ן של טטפת, ופרשה שנייה יש בה שש אותיות על כל אות מהן שלשה זייני”ן, ואלו הן: גימ”ל של דגנך ותרי זייני”ן של מזוזות ותרי טיתי”ן של טוטפת וצדי”ק של הארץ, ואם לא עשה תגין או שהוסיף בהן או גרע מהן לא פסל, ואם כתבה שלא בשירטוט או שלא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפילו אות אחת הרי זו פסולה.

See

http://din.org.il/2012/08/05/%D7%AA%D7%92%D7%99%D7%9F-%D7%A9%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%96%D7%9C/
תגי”ן שבפרשיות התפילין לפי האריז”ל
רבני בית ההוראהט”ז אב ה’תשע”בשלום לכבוד הרב.ראיתי פרשיות תפילין הכתובות בנוסח האר”י,שחוץ מאותיות שעטנץ גץ בדק חיה היו מתויגות עוד אותיות במילים מסוימות כמו אות א עם עם תג על הויו ושניים אל יוד העליונה,אות ה עם ארבע תגים ,אות תיו עם ארבע תגים .יש לציין שזה היה רק במקומות מסויימים ולא בכל האותיות הנ”ל.רציתי לברר מה המקור של המנהג הנ”ל.תודה וכל טוב.
תשובה:
המקור של זה הוא על פי קבלה
מקורות:
ראה בטור (סי’ לו) רשימת תגין על פי שמושא רבה, וע”ש בבית יוסף ובשו”ע ובלבוש (סעיף ג), ובאליה רבה (ס”ק לא) שאין חסרון בהוספת תגין, ועיקר התגין שכותבים הסופרים בתפילין של כתב האר”י הוא על פי דעת האריז”ל כפי שכתב בספר משנת חכמים (תיקון תפילין בפ”ד ובפ”ה) ובספר מצת שימורים, והובא בספר מאיר עיני סופרים (על הל’ סת”ם, סי’ ז), אמנם בספר נהר שלום (לג:) כתב בתשובתו לחכמי תוניס שאין לעשותם כיון שלא באו בשמונת השערים להאריז”ל, אולם תלמידו תורת חכם (קמג:) כתב שדעתו היתה שיש להוסיף את זה ורק לא רצה להעלות דבר זה על ספר, אך בקול יעקב (סי’ לו ס”ק טז) כתב ששב ואל תעשה עדיף, וכתב שכן דעת הבן איש חי, [ובחסד לאלפים למהר”א פאפו (סי’ לו) כתב להוסיף התגין ובפרט בתפילין דשמושא רבה, ואילו בנו בהגהותיו העלה כדעת הנהר שלום שאין להוסיף, וכן פשט כיום המנהג בין הספרדים שאין עושים תגין אלא שעטנ”ז ג”ץ ו-בד”ק חי”ה, אך האשכנזים הכותבים על פי האריז”ל [וזה הנקרא “כתב האר”י] נהגו כפי שכתבו המשנת חכמים ומצת שימורים, שכידוע היה נפוץ בין האשכנזים וקיבלום עליהם בהרבה מדבריהם אף כשלא כתוב בשמונה שערים להמהרח”ו עי’ שו”ת דברי חיים (אבן העזר ח”א סי’ קא) ולרבי א”ל עפשטיין בעל הפרדס (ח”ב דף ח.), פנים יפות (שמות יג י), בעל התניא (אגרת התשובה פ”ג), וכן בעוד ספרי האשכנזים, [וע”ע שו”ת וישב הים (ח”ב סי’ ה הערה יב)], וכן מבואר לעשותם בשו”ת דברי יציב (או”ח ח”א סי’ לט).

 

 

 

שימושא רבא הינו חיבור קצר בהלכות תפילין מתקופת הגאונים המובא כולו בפסקי הרא”ש בסוף מסכת מנחות
הלכות קטנות לרא”ש (מנחות) הלכות תפילין, סימן לא-לבואכתוב הלכות תפילין הנמצאים ע”ש גאון ז”ל ונקרא שמושא רבאשימושא רבא[עריכה]אמר רבא האי מאן דבעי למיעבד תפילי מייתי אעא טבא תרין אצבעי על תרין אצבעי כעין תרי אצבעי; ואי הוו טפי שפיר דמי, ואי הוי בציר לא פסול. ונאפיר ביה תלתא נפירין בשוה, ומפתי להון — כי היכא דניעול בהון קילפא. והויין ד’ ראשין מעילאי עד מצעי. וממצעי לתתאי הוי חד. וסימניך “ומשם + והיה לארבעה ראשים”.ועביד בכל נפירא חדא נקובתא מפיתחא לפיתחא, וה”ל ארבע נפירין דתנן תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני.ומייתי קילפא קשה דמן בהמה טהורה — אבל דטמאה אסור דתניא עורות של תפילין בין לכתיבה בין לחפיפה בין עורות נבילות בין עורות טריפות בין בגויל בין בקלף ובלבד שיהו עבודין כהלכתן. במה דברים אמורים בעורות הנאכלים בחיין.ומחפא לההוא אעא בקילפא וחייט ליה עד דמייבש טובא. ומפיק ליה לאעא ואייתר קילפא בנוייא.ויכתוב הני ד’ פרשיות דאמור רבנן בקלפא, ומהדר ליה סופא (סופא) לאפה• ומשוי פרשתא ד”קדש” לימיניה בביתא קמא• ופרשתא דסמיך ליה “והיה כי יביאך” בביתא תנינא• ופרשתא ד”שמע” בביתא תליתאי• ופרשתא “והיה אם שמוע” בביתא רביעתא.אמר אביי אי כתביה בגויל שפיר דמי, ‏[1] ואי לא לכתבינהו בקלפא לאפי בישרא ובגויל לאפי שערא.(מנחות לד, א) ואמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מקיף לה מארבע רוחותיה פסולה — ההוא לאפרושי בעלמא דתנן וחכ”א צריך שיהא בין אות לאות כמלא חוט השערה. והלכה כוותיה דאביי. ואי הוי איפכא פסולה. וכן במזוזה וכן בס”ת.ובעי למכרך קימעי בשערי דתורא כי היכי דלא ליטנפו ומיפתחי. ואידך נמי דלידכור לעגלא דלא ליחטי כדכתיב ‘המעט לנו עון פעור’.וליכרוך עליה קילפא או שולפא. ובעי למתפר להו בגידי דאמר רב פפא ובתפרן ובאלכסונן [שם לה א]. וא”ד בגידי שור איבעי להו תפר להו בגידי, בהמה דקה מהו? פלוגתא היא ולא איפשיטא לן. וענין דלא איפשיטא לן עבדינן לחומרא. וא”ד משמיה דרב יוסף מותר.ותריסר תפירי ליהוו בהון לבר מדנפק ועייל. ואמר רבא אי הוו עשרה לא הוי פסולה. מאי טעמא? דמדשקלה מלכא ושמשא אשתיור עשרה. א”ר פפא משמיה דאביי אי הוו ארביסר שפיר דמי דכד מוספת מנשה ואפרים הוי להו ארביסר.ובעי דליצור בקילפא דביתא צורת דשי”ן; דימינא תלתא רישין, ודשמאל ד’ רישין. אמר אביי אי הוו איפכא פסול.ומאן דכתב תפילין או מזוזה או ס”ת בעי למיבדק להו בחסירות ויתירות. ולא יכתב להו אלא מאן דהוי במצות דכתיב “וכתבתם וקשרתם” — כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה [וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה].אמר רבא כל אלפא ביתא דאתוותא דתגי דהוי בתפילין — עשרים וחמש. ואלו הן:• ח”ץ ו”ס ש”י ל”מ ע”ת — בפרשת קדש;• בפ”ר הז”ם א”ך ד”ק חכ”ה ט”ט — בפרשת והיה כי יביאך;ודמזוזה שעטנ”ז ג”ץ — שבעה — בפרשת [שמע] והיה אם שמוע.
וזהו פירושן:• ח”ץ דחמץ — ד’ ד’ תגי (שמות יג, ג)‏[2]• ו”ס דהיבוסי (שמות יג, ה) — ג’ ג’ תגי• למ”ע דלמען (שמות יג, ט) — ד’ ד’ תגי• ת’ דתורת (שמות יג, ט) — ג’ תגי• [יבאך חסר יו”ד] ב’ דיבאך (שמות יג, יא)• פ”ר דפטר (שמות יג, יב)‏[3] — ג’ ג’ תגי• [הז”ם דהזכרים (שמות יג, יב) — ג’ ג’ תגי]• א”ך דישאלך (שמות יג, יד) — ד’ ד’ תגי• ד’ דיד (שמות יג, יד),• ק’ דהקשה (שמות יג, טו) — ג’ ג’ תגי• ח’ דלשלחנו (שמות יג, טו) — ד’ תגי• כ”ה דידכה (שמות יג, טז) — ג’ ג’ תגי• ט”ט דלטוטפת (שמות יג, טז) — ה’ ה’ תגי
שעטנ”ז ג”ץ• ש”ע דשמע (דברים ו, ד)• ט”ט דלטוטפת (דברים ו, ח) — ד’ ד’ תגי;• נ’ דלנפשך (דברים ו, ה)‏[4]• ז”ז דמזוזות (דברים ו, ד) (דברים יא, כ)‏[5]• ג’ דדגנך (דברים יא, יד)• ץ’ דהארץ (דברים יא, יז) (דברים יא, כא)‏[6] — ג’ ג’ תגי.
אמר רבא כל תפילי דלא בדיקי בהנך אתוותא פסולי.והני פרשיות דאמרינן לכתוב להו בהדי הדדי ולשוינהו בדרישא.ואי אינש דוקנא הוא כתב להו שלא מן הכתב. וכן במזוזה. הכא לא בעי שרטוט והתם בעי שרטוט.ובעי דליפשו רצועה עד דמטא לכריסא מן ימינא, ולחדיא מן שמאלא.וליצור ליה דמות דלי”ת. מעייף דתרתי רישין דרצועה בהדי הדדי ומעייל חד בגו חד. ורישא דהאי בעופתא דהאי [ורישא דהאי בעופתא דהאי]. ולהוי כמין דלי”ת. דא”ר יעקב א”ר יוחנן קשר של תפילין הלכה למשה מסיני.ולהוי הנך רצועות אוכמיתא דתנן רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ודדרעא הוי כולה חד נפירא באצבע דקאי בארבע אפירו ולכתוב לפרשיתא לכולהו לחד ומשוי להו בגוה וליצר ברצועה דמות יו”ד ובעי דלמטו רצועתא כדקשיר בדרעא עד אצבעתא גווייתא דתנן שיעור רצועות תפילין של יד עד שיגיע לאצבע צרדה.ואם החליף פרשיות של תפילין זה בזה בהיפך — פסולין. ואם נפסקו ג’ חוטין בתפרן — פסולין.וצריך למיבדק להו כל ז’ שנים תרי זימני:וכדעייל לבית הכסא מעייל בהו באוכנא ועייל.וכד מתנח להו — מתנח בדרעא ומברך “אקב”ו להניח תפילין”, והדר מתנח לדרישא ומברך “אקב”ו על מצות תפילין”. וכדחליץ להו — חליץ לדרישא והדר דדרעא.סח בין ברכה לברכה — מברך שתים.אמר רבא אסור לתלמיד למיחלץ תפילין קמיה רביה דכתיב “וירם יד במלך” (סנהדרין קא, ב) וא”ר יוחנן שחלץ תפילין לפניו. מאי תקנתיה? לכרוך רביה ברישא והדר כרכיה תלמיד. והכי עבדי תלמידי דר”ג.
אמר רבא לא כשר לאחותי תפילין אלא למאן דקרי תורה נביאים וכתובים.• תורה במאי בספר בראשית פסוק אחד• בנביאים בשמואל פסוק אחד• בכתובים בספר תהלים פסוק אחד• בתלמוד תמאני מתיבאמנ”ל? דתנן שמואל הקטן אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר שנים למשנה בן י”ג למצות.אמר אביי והוא דידע לתרגומי בכולה דכתיב “ולמדתם אותם..ושמרתם אותם” — אם אין למידה אין שמירה ואם אין שמירה אין למידה.אמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא ק”ש ומתפלל מובטח לו שהוא בן העוה”ב. אמר אביי מערב אני בו שאין גהנם שולטת בו. ואמר רב פפא אף אני מערב בו שכל עונותיו נמחלין לו.וכל הקורא ק”ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד, ב). אמר ר’ יוחנן גדולה מצות תפילין יותר מן התפלה שזה תיקון חכמים וזה תיקון היוצר. ומודים חכמים לר’ יוחנן. ואמר רבי יוסי יהא חלקי עם קושרי תפילין וקוראין ק”ש ומתפללין באימה ע”כ.
השגות ר’ יהודה אלברצלוני על הספר שימושא רבא[עריכה]ואנו תמיהנו טובא על שמושא רבא דכתבי הכא מיהו כתבינן ליה הכא כדאשכחנא יתיה בנוסחאות עתיקי אע”פ שיש בו קצת הוראות נכונות ומינייהו טעות ומינייהו אין הלשון שלו מכוון כלל שיש בו טעיות הרבה לע”ד בלשון ולא ידעי אי אסדרא יתיה רבוותא קמאי או אפשר דאסדר יתיה חד מן תלמידוי דרבוואתי קמאי (נ”ל) על שמם ולא דקדקו בלשונם וטעו במקצת הוראותיו או אולי הני לישנא דלא דייקי ביה טעות סופר הן כגון מקומות שיש בהן הרבה דתנן על מה שאמר בגמרא. כגון הא ונהוג הנך רצועי אוכמייתא דתנן רצועות שחורות הלמ”מ ומימרא היא בפרק הקומץ [דף לה א] אמר רבי יצחק רצועות וכו’. וכן נמי בתחילתו אמר רבא האי מאן דבעי למיעבד תפילין מייתי אעא טבא וכו’ והאי מימרא לא אשכחא בשם רבא בכולי גמרא ולא אפשר למהוי בשם חכם מחכמי התלמוד דלא הוי קבוע בגמרא או באגדתא ואפשר דבעי למהוי האי [דכתב] אמר רבא כגון רבא דיליה כלומר על שם הרב שלמדו האי שמושא ולא על שם רבא שהוזכר בתלמוד. וכן מצינו טעות בהאי שמושא שאין לסמוך עליו כלל. ומה שכתב ומשויא פרשה דקדש דימיניה בביתא קמא ופרשה דסמיך ליה והיה כי יביאך בביתא תנייתא ופרשה דשמע בביתא תליתאה ופרשה דוהיה אם שמוע בביתא רביעתא. (נ”א אמאי כתבי אגויל ואמר אביי נמחק וכן לקמן) אמר אביי ואי כתבינהו אגויל שפיר דמו. והאי מילתא טעותא רבה הוא. דהא סידרא דכתיבתא הוא אבל סדר הכנסתן בנרתיקן שמע בבית ראשון לצד ימין המניחן בראשו והיה אם שמוע בביתא שני סמוך לו והיה כי יביאך בבית שלישי קדש בבית רביעי ואפשר דהוי טעות סופר. וכן נמי מאי דכתיב אמר אביי אי כתב בגויל שפיר דמי [וכו’] האי מימרא ליתא כלל. וכן מה שכתב בשם רבא לא כשר לאנוחי תפילין אלא למאן דקרי תורה נביאים וכתובים וכו’ והאי מימרא ליתא בכולי תלמודא ולא אשכחן ליה כלל. ואיכא נמי מאן דבעי מימרא שגם הוראה זו עיקר דהא קיימא לן [סוכה מב א] דכל בר ישראל שיודע לשמור תפילין חייב בחנוכן. ומה שכתוב בתלמודא תמאני מתיבא מנ”ל דתנן שמואל הקטן וכו’. ה”פ דכיון שהוא בן עשר מתחנך למשנה ודאי כשהוא בן י”ג כבר קרא בתלמוד ח’ מתיבות כמו אנן מתנינן תליסר מתיבתא בעוקצין (ברכות דף כ א):
1. לקפוץ מעלה^ הגהות הב”ח: ואי לא כתבינהו בקלפי לאביי בשרא ובגוויל לאפי שערא פסולה. כצ”ל2. לקפוץ מעלה^ ציון כל הפניות הפסוקים כאן הם בהנחה שהולכים בסדר רציף. אחרת קיים כמה אפשריות לאיזה פסוק הכוונה — ויקיעורך3. לקפוץ מעלה^ שים לב שמילה זו מופיע פעמיים בפסוק. וצע”ע — ויקיעורך4. לקפוץ מעלה^ מכאן הרשימה סוטה מרשימה על בסיס רציפות הפסוקים. ונ”ל היות והסימן שעטנץ גץ הוי מרגלא בפומיה, למרות שאינו כסדר הפסוקים — ויקיעורך5. לקפוץ מעלה^ לא יודע לאיזה פסוק הכוונה ובכן ציינתי שניהם — ויקיעורך6. לקפוץ מעלה^ לא ידעתי לאיזה פסוק הכוונה ובכן ציינתי שניהם — ויקיעורך • ח”ץ דחמץ — ד’ ד’ תגי (שמות יג, ג)‏[2]ח של חמץ 4 תגיוץ של חמץ 4 תגין• ו”ס דהיבוסי (שמות יג, ה) — ג’ ג’ תגיס של והיבוסי  3 תגין• למ”ע דלמען (שמות יג, ט) — ד’ ד’ תגיל של למען 4 תגיןמ של למען 4 תגין• ת’ דתורת (שמות יג, ט) — ג’ תגית  אחרון של תורת 3 תגין פרשת והיה כי יבאך
• יבאך חסר יו”ד] ב’ דיבאך (שמות יג, יא)• פ”ר דפטר (שמות יג, יב)‏[3] — ג’ ג’ תגיפטר שתי פעמיםפ של פטר 3 תגיןר של פטר 3 תגין• [הז”ם דהזכרים (שמות יג, יב) — ג’ ג’ תגי]הזכרים שתי פעמיםה של זכרים 3 תגיןז של זכרים 3 תגיןם של זכרים 3 תגין
• א”ך דישאלך (שמות יג, יד) — ד’ ד’ תגיא של ישאלך 4 תגיןך של ישאלך 4 תגין• ד’ דיד (שמות יג, יד),ד של יד (חזקה) 4 תגין• ק’ דהקשה (שמות יג, טו) — ג’ ג’ תגיק של הקשה 3 תגין• ח’ דלשלחנו (שמות יג, טו) — ד’ תגיחשל לשלחנו 4 תגין• כ”ה דידכה (שמות יג, טז) — ג’ ג’ תגיכ של ידכה 3 תגין• ט”ט דלטוטפת (שמות יג, טז) — ה’ ה’ תגיט של טוטפת 5 תגיןט שני  של טוטפת 5 תגין

שעטנ”ז ג”ץ• ש”ע דשמע (דברים ו, ד)• ט”ט דלטוטפת (דברים ו, ח) — ד’ ד’ תגי;• נ’ דלנפשך (דברים ו, ה)‏[4]• ז”ז דמזוזות (דברים ו, ד) (דברים יא, כ)‏[5]• ג’ דדגנך (דברים יא, יד)• ץ’ דהארץ (דברים יא, יז) (דברים יא, כא)‏[6] — ג’ ג’ תגי.

תיוג שעטנ”ז ג”ץ ובד”ק חי”הובנוסףח של חמץ 4 תגיוץ של חמץ 4 תגין
ס של והיבוסי  3 תגין
ל של למען 4 תגיןמ של למען 4 תגין
ת  אחרון של תורת 3 תגין ם של מימים 3 תגין (רמב”ם)
והיה כי יבאךה ונתנה 4 תגין (רמב”ם)
פטר שתי פעמיםפ של פטר 3 תגיןר של פטר 3 תגין
הזכרים שתי פעמיםה של זכרים 3 תגיןז של זכרים 3 תגיןם של זכרים 3 תגין

א של ישאלך 4 תגיןך של ישאלך 4 תגין
ד של יד (חזקה) 4 תגין
ה של הקשה 4 תגין (רמב”ם)ק של הקשה 3 תגיןה שני של הקשה 4 תגין (רמב”ם)

ח של לשלחנו 4 תגיןה של ויהרג 4 תגין (רמב”ם)כ של ידכה 3 תגיןה של ידכה 4 תגין (רמב”ם)
בוהיה כי יבאךט של טוטפת 5 תגיןט שני  של טוטפת 5 תגיןפרשת שמעק ובקומך 3 תגין (רמב”ם)ק של וקשרתם 3 תגין (רמב”ם)
ט של טטפת 4 תגין גם רמב”ם וגם שימושא רבהט  שני של טטפת 4 תגין גם רמב”ם וגם שימושא רבהפ של טטפת 4 תגין גם (רמב”ם)
והיה אם שמע (לפי רמב”ם)
פ של ואספת 3 תגין (רמב”ם)ת של ואספת  תג 1 (רמב”ם)
ט של טוטפת 4 תגין גם (רמב”ם)ט  שני של טוטפת 4 תגין (רמב”ם)פ של טוטפת 4 תגין גם (רמב”ם)