Description

 Peshutim Mehudarim

Free Shipping Direct to your Door

עברית למטה

The Perashiot parchments are the same high quality as all other Perashiot written by me, Rabbi Steve (Yishayahu) Bar Yakov Gindi. I meticulously write the Perashiot parchments of all the tefillin that I sell. Each letter takes about 4 seconds to form. I write them with natural Kulmus pens. For Ashkenazi tefilin I use a feather quill kulmus, for Sepharadi I use a Bamboo kulmus, both of which I form myself. The klaf parchments comes from Shlil Fetus or Goat skin. Shlil is the skin taken from a fetus removed from a cows belly after slaughtering.

Batim Boxes of Peshutim Mehudarim are made of a single “Or Echad” piece of parchment klaf. They are very light weight. If you’ve seen an advertisement for “Mehudar” Tefilin that are incredibly inexpensive it is these. These are made of klaf parchment, like the old style shiny inexpensive tefillin. However these arent pieces of parchment glued together like the old peshutim. They are Prudot, the slots of the shel rosh – for the head are separated.

All Perashiot parchment of Tefillin that I write are computer checked and manually checked by a Rav Magia.

Whoever purchases this for themselves or for Bar Mitzvah will receive an added

educational element on tefillin:

Tefillin: The Spirit of Bar Mitzvah – Connect Your Son with the Mitzva of Tefillin

 תפילין פשוטים מהודרים

משלוח עד הבית

 הפרשיות הסגורות בתוך בתי התפילין נכתבות על קלף של עור

אני מדקדק בכתיבה של פרשיות התפילין כסדרם תמיד. כל אות לוקחת כ 4 שניות להיווצר ואני כותב עם קולמוס שאני מכין בעצמי. לפרשיות אשכנזיות אני משתמש בנוצה ולפרשיות ספרדיות בקולמוס מבמבוק. הקלף הוא שליל או עור עיזים. שליל הוא קלף שעשוי מעור עובר של פרה שמוצא לפני שחיטתה.

מקור השם

שמן המקראי של התפילין הוא “טֹטָפֹת” (טוֹטָפוֹת), כמתואר בפסוק “וקשרתם לאות על ידך, והיו לטטפת בין עיניך”. פירושה של מילה זו לא היה נהיר גם בעת העתיקה, ועד היום אין לה פתרון חד משמעי. חז”ל שהתקשו בפירוש המילה, הציעו בין היתר שהיא מורכבת משתי מילים, “טט” ו”פת”, שכל אחת מהן מייצגת את הספרה 2 בשפה זרה, ומכאן המקור לארבע הפרשיות^[1]; בפשיטתא מהמאה החמישית המילה מתורגמת כ”זיכרון” ו”רושם”; בוולגטה מהמאה הרביעית והחמישית המילה מתוארת כ”תלוי למזכרת” ו”נע אנה ואנה”, ובתרגום אונקלוס היא מתורגמת כ”תפילין”. פרשנים רבים הציעו להקביל את המילה למילה “טטפת” שבמשנה, שפירושה תכשיט (מסכת שבת, פרק ו’, משנה ה’).^[2] פירוש נוסף מזהה את מקור המילה “טטפת” במלה המצרית ddf.t, המסמלת את נחש האוריאוס שעיטר את מצחו של המלך המצרי כסמל להגנת האלים עליו.^[3] ביאור נוסף למלה טוטפות מובא בתרגום יונתן בן עוזיאל שתרגמה “קשירה”.^[4]

השם “תפילין” מתועד לראשונה בתקופת המשנה, ואף מקורו^[5] ומשמעותו אינם חד משמעיים. מקובל שהמילה תְּפִלִּין היא צורת ריבוי מן המילה תְּפִלָּה. אך בטקסט ארמי מן המושבה היהודית שהתקיימה ביב שבמצרים מופיע כבר הביטוי “תפלה זי כסף”^[6] ונראה שהכוונה היא לקמיע, ואף באוגרית נמצא טקסט שתוארך למאה ה-14 לפנה”ס לכל המאוחר, ושם נאמר ״ראשה תפלי תלי בן ענה״, שנתפרש: (על) ראשו תפילין תלוי בין עיניו. לכן משערים החוקרים שהמילה תפילין שימשה במקורה ככינוי לקמיע.

הפרשיות

ארבע פרשיות כתובות על קלף בדיו סת”ם מוכנסות לתוך כל “קציצה”. ארבע פרשיות אלו נבחרו מכיוון שבכל אחת מהן מוזכר כי צריך לקשור או לשים משהו, שחוגי הפרושים וחז”ל אחריהם, פירשו שמדובר בתפילין. ביחידת ‘תפילין של יד’ רשומות כל 4 הפרשיות על קלף אחד, ואילו ביחידת ‘תפילין של ראש’ רשומה כל פרשיה על קלף נפרד.

הקלף מגולגל מהסוף להתחלה ונעטף בשערות של בהמה טהורה, כאשר כיום נהוג להשתמש בשערות זנב פרה. לאחר מכן הוא נעטף שוב בקלף ואחר כך שוב בשערות לרוחב ואז הוא מוכנס לתוך התפילין. לאחר מכן לוקחים גיד של בהמה טהורה, דופקים עליו עד שהוא מתפורר להרבה חוטים, שבעזרתם תופרים את התפילין. חל איסור על פי ההלכה להשתמש בדבק.

הפרשיות הן:

1. “קדש לי כל בכור” – ספר שמות, פרק י”ג, פסוקים א’–י’. בה נכתב: “קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר … וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים … שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, חַג, לַה’. … וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה ה’ לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה’, בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ ה’ מִמִּצְרָיִם. י וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה.”
2. “והיה כי יביאך” – ספר שמות, פרק י”ג, פסוקים י”א–ט”ז. בה נכתב: “וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ ה’, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָךְ. וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַה’; … וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג ה’ כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה’, כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה. וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ ה’ מִמִּצְרָיִם.”
3. “שמע ישראל” – ספר דברים, פרק ו’, פסוקים ד’–ט’. בה נכתב: “שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה’ אֱלֹהֵינוּ, ה’ אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת ה’ אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.”
4. “והיה אם שמוע” – ספר דברים, פרק י”א, פסוקים י”ג–כ”א. בה נכתב: “וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם … וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ … הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. … וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. …”

לעיון נוסף תראו:

http://www.oter-israel.co.il/web/8888/nsf/sbs.py?&_id=14295&did=5188&title=%FA%F4%E9%EC%E9%EF

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F