מקורות הלכות של תגין לתפילין וקצת מזוזותHalachot of crowns – Tagim on Tefillin and a bit of Mezuzot – mostly sources

מקורות הלכות של תגין לתפילין וקצת מזוזותHalachot of crowns – Tagim on Tefillin and a bit of Mezuzot – mostly sources

 

רמב”ם
רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ב הלכה ח

וצריך להזהר בתגין של אותיות והן כמו זיינין זקופות שיש להן תג כמו שהן כתובין בספר תורה, ואלו הן ג האותיות המתויגות שבארבע פרשיות אלו. הלכה טפרשה ראשונה יש בה אות אחת בלבד והיא מ”ם סתומה של מימים עליה שלש זייני”ן, פרשה שנייה יש לה חמש אותיות וכל אחת מהן ה”א ועל כל ה”א מחמשתן ארבע זייני”ן, והן ה”א של ונתנה, וה”א ראשונה וה”א אחרונה של הקשה, וה”א של ויהרג, וה”א של ידכה, פרשה שלישית יש בה חמש אותיות ואלו הן קו”ף של ובקומך יש עליה שלש זייני”ן, וקו”ף של וקשרתם יש עליה שלש זייני”ן, וטי”ת טי”ת פ”א של לטטפת על כל אות משלשתן ארבע זייני”ן, פרשה רביעית יש בה חמש אותיות, פ”א של ואספת יש עליה שלש זייני”ן, ותי”ו של ואספת יש עליה זיי”ן אחת, וטי”ת טי”ת פ”א של לטוטפת על כל אחת משלשתן ארבע זייני”ן, כל האותיות המתויגות שש עשרה, ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע בהן לא פסל.

רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ה הלכה ג

פרשה ראשונה יש בה שבע אותיות על כל אות מהן שלשה זייני”ן, ואלו הן: שי”ן עיי”ן של שמע ונו”ן דנפשך ותרי זייני”ן של מזוזות ותרי טיתי”ן של טטפת, ופרשה שנייה יש בה שש אותיות על כל אות מהן שלשה זייני”ן, ואלו הן: גימ”ל של דגנך ותרי זייני”ן של מזוזות ותרי טיתי”ן של טוטפת וצדי”ק של הארץ, ואם לא עשה תגין או שהוסיף בהן או גרע מהן לא פסל, ואם כתבה שלא בשירטוט או שלא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפילו אות אחת הרי זו פסולה.

See

http://din.org.il/2012/08/05/%D7%AA%D7%92%D7%99%D7%9F-%D7%A9%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%96%D7%9C/
תגי”ן שבפרשיות התפילין לפי האריז”ל
רבני בית ההוראהט”ז אב ה’תשע”בשלום לכבוד הרב.ראיתי פרשיות תפילין הכתובות בנוסח האר”י,שחוץ מאותיות שעטנץ גץ בדק חיה היו מתויגות עוד אותיות במילים מסוימות כמו אות א עם עם תג על הויו ושניים אל יוד העליונה,אות ה עם ארבע תגים ,אות תיו עם ארבע תגים .יש לציין שזה היה רק במקומות מסויימים ולא בכל האותיות הנ”ל.רציתי לברר מה המקור של המנהג הנ”ל.תודה וכל טוב.
תשובה:
המקור של זה הוא על פי קבלה
מקורות:
ראה בטור (סי’ לו) רשימת תגין על פי שמושא רבה, וע”ש בבית יוסף ובשו”ע ובלבוש (סעיף ג), ובאליה רבה (ס”ק לא) שאין חסרון בהוספת תגין, ועיקר התגין שכותבים הסופרים בתפילין של כתב האר”י הוא על פי דעת האריז”ל כפי שכתב בספר משנת חכמים (תיקון תפילין בפ”ד ובפ”ה) ובספר מצת שימורים, והובא בספר מאיר עיני סופרים (על הל’ סת”ם, סי’ ז), אמנם בספר נהר שלום (לג:) כתב בתשובתו לחכמי תוניס שאין לעשותם כיון שלא באו בשמונת השערים להאריז”ל, אולם תלמידו תורת חכם (קמג:) כתב שדעתו היתה שיש להוסיף את זה ורק לא רצה להעלות דבר זה על ספר, אך בקול יעקב (סי’ לו ס”ק טז) כתב ששב ואל תעשה עדיף, וכתב שכן דעת הבן איש חי, [ובחסד לאלפים למהר”א פאפו (סי’ לו) כתב להוסיף התגין ובפרט בתפילין דשמושא רבה, ואילו בנו בהגהותיו העלה כדעת הנהר שלום שאין להוסיף, וכן פשט כיום המנהג בין הספרדים שאין עושים תגין אלא שעטנ”ז ג”ץ ו-בד”ק חי”ה, אך האשכנזים הכותבים על פי האריז”ל [וזה הנקרא “כתב האר”י] נהגו כפי שכתבו המשנת חכמים ומצת שימורים, שכידוע היה נפוץ בין האשכנזים וקיבלום עליהם בהרבה מדבריהם אף כשלא כתוב בשמונה שערים להמהרח”ו עי’ שו”ת דברי חיים (אבן העזר ח”א סי’ קא) ולרבי א”ל עפשטיין בעל הפרדס (ח”ב דף ח.), פנים יפות (שמות יג י), בעל התניא (אגרת התשובה פ”ג), וכן בעוד ספרי האשכנזים, [וע”ע שו”ת וישב הים (ח”ב סי’ ה הערה יב)], וכן מבואר לעשותם בשו”ת דברי יציב (או”ח ח”א סי’ לט).

 

 

 

שימושא רבא הינו חיבור קצר בהלכות תפילין מתקופת הגאונים המובא כולו בפסקי הרא”ש בסוף מסכת מנחות
הלכות קטנות לרא”ש (מנחות) הלכות תפילין, סימן לא-לבואכתוב הלכות תפילין הנמצאים ע”ש גאון ז”ל ונקרא שמושא רבאשימושא רבא[עריכה]אמר רבא האי מאן דבעי למיעבד תפילי מייתי אעא טבא תרין אצבעי על תרין אצבעי כעין תרי אצבעי; ואי הוו טפי שפיר דמי, ואי הוי בציר לא פסול. ונאפיר ביה תלתא נפירין בשוה, ומפתי להון — כי היכא דניעול בהון קילפא. והויין ד’ ראשין מעילאי עד מצעי. וממצעי לתתאי הוי חד. וסימניך “ומשם + והיה לארבעה ראשים”.ועביד בכל נפירא חדא נקובתא מפיתחא לפיתחא, וה”ל ארבע נפירין דתנן תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני.ומייתי קילפא קשה דמן בהמה טהורה — אבל דטמאה אסור דתניא עורות של תפילין בין לכתיבה בין לחפיפה בין עורות נבילות בין עורות טריפות בין בגויל בין בקלף ובלבד שיהו עבודין כהלכתן. במה דברים אמורים בעורות הנאכלים בחיין.ומחפא לההוא אעא בקילפא וחייט ליה עד דמייבש טובא. ומפיק ליה לאעא ואייתר קילפא בנוייא.ויכתוב הני ד’ פרשיות דאמור רבנן בקלפא, ומהדר ליה סופא (סופא) לאפה• ומשוי פרשתא ד”קדש” לימיניה בביתא קמא• ופרשתא דסמיך ליה “והיה כי יביאך” בביתא תנינא• ופרשתא ד”שמע” בביתא תליתאי• ופרשתא “והיה אם שמוע” בביתא רביעתא.אמר אביי אי כתביה בגויל שפיר דמי, ‏[1] ואי לא לכתבינהו בקלפא לאפי בישרא ובגויל לאפי שערא.(מנחות לד, א) ואמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מקיף לה מארבע רוחותיה פסולה — ההוא לאפרושי בעלמא דתנן וחכ”א צריך שיהא בין אות לאות כמלא חוט השערה. והלכה כוותיה דאביי. ואי הוי איפכא פסולה. וכן במזוזה וכן בס”ת.ובעי למכרך קימעי בשערי דתורא כי היכי דלא ליטנפו ומיפתחי. ואידך נמי דלידכור לעגלא דלא ליחטי כדכתיב ‘המעט לנו עון פעור’.וליכרוך עליה קילפא או שולפא. ובעי למתפר להו בגידי דאמר רב פפא ובתפרן ובאלכסונן [שם לה א]. וא”ד בגידי שור איבעי להו תפר להו בגידי, בהמה דקה מהו? פלוגתא היא ולא איפשיטא לן. וענין דלא איפשיטא לן עבדינן לחומרא. וא”ד משמיה דרב יוסף מותר.ותריסר תפירי ליהוו בהון לבר מדנפק ועייל. ואמר רבא אי הוו עשרה לא הוי פסולה. מאי טעמא? דמדשקלה מלכא ושמשא אשתיור עשרה. א”ר פפא משמיה דאביי אי הוו ארביסר שפיר דמי דכד מוספת מנשה ואפרים הוי להו ארביסר.ובעי דליצור בקילפא דביתא צורת דשי”ן; דימינא תלתא רישין, ודשמאל ד’ רישין. אמר אביי אי הוו איפכא פסול.ומאן דכתב תפילין או מזוזה או ס”ת בעי למיבדק להו בחסירות ויתירות. ולא יכתב להו אלא מאן דהוי במצות דכתיב “וכתבתם וקשרתם” — כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה [וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה].אמר רבא כל אלפא ביתא דאתוותא דתגי דהוי בתפילין — עשרים וחמש. ואלו הן:• ח”ץ ו”ס ש”י ל”מ ע”ת — בפרשת קדש;• בפ”ר הז”ם א”ך ד”ק חכ”ה ט”ט — בפרשת והיה כי יביאך;ודמזוזה שעטנ”ז ג”ץ — שבעה — בפרשת [שמע] והיה אם שמוע.
וזהו פירושן:• ח”ץ דחמץ — ד’ ד’ תגי (שמות יג, ג)‏[2]• ו”ס דהיבוסי (שמות יג, ה) — ג’ ג’ תגי• למ”ע דלמען (שמות יג, ט) — ד’ ד’ תגי• ת’ דתורת (שמות יג, ט) — ג’ תגי• [יבאך חסר יו”ד] ב’ דיבאך (שמות יג, יא)• פ”ר דפטר (שמות יג, יב)‏[3] — ג’ ג’ תגי• [הז”ם דהזכרים (שמות יג, יב) — ג’ ג’ תגי]• א”ך דישאלך (שמות יג, יד) — ד’ ד’ תגי• ד’ דיד (שמות יג, יד),• ק’ דהקשה (שמות יג, טו) — ג’ ג’ תגי• ח’ דלשלחנו (שמות יג, טו) — ד’ תגי• כ”ה דידכה (שמות יג, טז) — ג’ ג’ תגי• ט”ט דלטוטפת (שמות יג, טז) — ה’ ה’ תגי
שעטנ”ז ג”ץ• ש”ע דשמע (דברים ו, ד)• ט”ט דלטוטפת (דברים ו, ח) — ד’ ד’ תגי;• נ’ דלנפשך (דברים ו, ה)‏[4]• ז”ז דמזוזות (דברים ו, ד) (דברים יא, כ)‏[5]• ג’ דדגנך (דברים יא, יד)• ץ’ דהארץ (דברים יא, יז) (דברים יא, כא)‏[6] — ג’ ג’ תגי.
אמר רבא כל תפילי דלא בדיקי בהנך אתוותא פסולי.והני פרשיות דאמרינן לכתוב להו בהדי הדדי ולשוינהו בדרישא.ואי אינש דוקנא הוא כתב להו שלא מן הכתב. וכן במזוזה. הכא לא בעי שרטוט והתם בעי שרטוט.ובעי דליפשו רצועה עד דמטא לכריסא מן ימינא, ולחדיא מן שמאלא.וליצור ליה דמות דלי”ת. מעייף דתרתי רישין דרצועה בהדי הדדי ומעייל חד בגו חד. ורישא דהאי בעופתא דהאי [ורישא דהאי בעופתא דהאי]. ולהוי כמין דלי”ת. דא”ר יעקב א”ר יוחנן קשר של תפילין הלכה למשה מסיני.ולהוי הנך רצועות אוכמיתא דתנן רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ודדרעא הוי כולה חד נפירא באצבע דקאי בארבע אפירו ולכתוב לפרשיתא לכולהו לחד ומשוי להו בגוה וליצר ברצועה דמות יו”ד ובעי דלמטו רצועתא כדקשיר בדרעא עד אצבעתא גווייתא דתנן שיעור רצועות תפילין של יד עד שיגיע לאצבע צרדה.ואם החליף פרשיות של תפילין זה בזה בהיפך — פסולין. ואם נפסקו ג’ חוטין בתפרן — פסולין.וצריך למיבדק להו כל ז’ שנים תרי זימני:וכדעייל לבית הכסא מעייל בהו באוכנא ועייל.וכד מתנח להו — מתנח בדרעא ומברך “אקב”ו להניח תפילין”, והדר מתנח לדרישא ומברך “אקב”ו על מצות תפילין”. וכדחליץ להו — חליץ לדרישא והדר דדרעא.סח בין ברכה לברכה — מברך שתים.אמר רבא אסור לתלמיד למיחלץ תפילין קמיה רביה דכתיב “וירם יד במלך” (סנהדרין קא, ב) וא”ר יוחנן שחלץ תפילין לפניו. מאי תקנתיה? לכרוך רביה ברישא והדר כרכיה תלמיד. והכי עבדי תלמידי דר”ג.
אמר רבא לא כשר לאחותי תפילין אלא למאן דקרי תורה נביאים וכתובים.• תורה במאי בספר בראשית פסוק אחד• בנביאים בשמואל פסוק אחד• בכתובים בספר תהלים פסוק אחד• בתלמוד תמאני מתיבאמנ”ל? דתנן שמואל הקטן אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר שנים למשנה בן י”ג למצות.אמר אביי והוא דידע לתרגומי בכולה דכתיב “ולמדתם אותם..ושמרתם אותם” — אם אין למידה אין שמירה ואם אין שמירה אין למידה.אמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא ק”ש ומתפלל מובטח לו שהוא בן העוה”ב. אמר אביי מערב אני בו שאין גהנם שולטת בו. ואמר רב פפא אף אני מערב בו שכל עונותיו נמחלין לו.וכל הקורא ק”ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד, ב). אמר ר’ יוחנן גדולה מצות תפילין יותר מן התפלה שזה תיקון חכמים וזה תיקון היוצר. ומודים חכמים לר’ יוחנן. ואמר רבי יוסי יהא חלקי עם קושרי תפילין וקוראין ק”ש ומתפללין באימה ע”כ.
השגות ר’ יהודה אלברצלוני על הספר שימושא רבא[עריכה]ואנו תמיהנו טובא על שמושא רבא דכתבי הכא מיהו כתבינן ליה הכא כדאשכחנא יתיה בנוסחאות עתיקי אע”פ שיש בו קצת הוראות נכונות ומינייהו טעות ומינייהו אין הלשון שלו מכוון כלל שיש בו טעיות הרבה לע”ד בלשון ולא ידעי אי אסדרא יתיה רבוותא קמאי או אפשר דאסדר יתיה חד מן תלמידוי דרבוואתי קמאי (נ”ל) על שמם ולא דקדקו בלשונם וטעו במקצת הוראותיו או אולי הני לישנא דלא דייקי ביה טעות סופר הן כגון מקומות שיש בהן הרבה דתנן על מה שאמר בגמרא. כגון הא ונהוג הנך רצועי אוכמייתא דתנן רצועות שחורות הלמ”מ ומימרא היא בפרק הקומץ [דף לה א] אמר רבי יצחק רצועות וכו’. וכן נמי בתחילתו אמר רבא האי מאן דבעי למיעבד תפילין מייתי אעא טבא וכו’ והאי מימרא לא אשכחא בשם רבא בכולי גמרא ולא אפשר למהוי בשם חכם מחכמי התלמוד דלא הוי קבוע בגמרא או באגדתא ואפשר דבעי למהוי האי [דכתב] אמר רבא כגון רבא דיליה כלומר על שם הרב שלמדו האי שמושא ולא על שם רבא שהוזכר בתלמוד. וכן מצינו טעות בהאי שמושא שאין לסמוך עליו כלל. ומה שכתב ומשויא פרשה דקדש דימיניה בביתא קמא ופרשה דסמיך ליה והיה כי יביאך בביתא תנייתא ופרשה דשמע בביתא תליתאה ופרשה דוהיה אם שמוע בביתא רביעתא. (נ”א אמאי כתבי אגויל ואמר אביי נמחק וכן לקמן) אמר אביי ואי כתבינהו אגויל שפיר דמו. והאי מילתא טעותא רבה הוא. דהא סידרא דכתיבתא הוא אבל סדר הכנסתן בנרתיקן שמע בבית ראשון לצד ימין המניחן בראשו והיה אם שמוע בביתא שני סמוך לו והיה כי יביאך בבית שלישי קדש בבית רביעי ואפשר דהוי טעות סופר. וכן נמי מאי דכתיב אמר אביי אי כתב בגויל שפיר דמי [וכו’] האי מימרא ליתא כלל. וכן מה שכתב בשם רבא לא כשר לאנוחי תפילין אלא למאן דקרי תורה נביאים וכתובים וכו’ והאי מימרא ליתא בכולי תלמודא ולא אשכחן ליה כלל. ואיכא נמי מאן דבעי מימרא שגם הוראה זו עיקר דהא קיימא לן [סוכה מב א] דכל בר ישראל שיודע לשמור תפילין חייב בחנוכן. ומה שכתוב בתלמודא תמאני מתיבא מנ”ל דתנן שמואל הקטן וכו’. ה”פ דכיון שהוא בן עשר מתחנך למשנה ודאי כשהוא בן י”ג כבר קרא בתלמוד ח’ מתיבות כמו אנן מתנינן תליסר מתיבתא בעוקצין (ברכות דף כ א):
1. לקפוץ מעלה^ הגהות הב”ח: ואי לא כתבינהו בקלפי לאביי בשרא ובגוויל לאפי שערא פסולה. כצ”ל2. לקפוץ מעלה^ ציון כל הפניות הפסוקים כאן הם בהנחה שהולכים בסדר רציף. אחרת קיים כמה אפשריות לאיזה פסוק הכוונה — ויקיעורך3. לקפוץ מעלה^ שים לב שמילה זו מופיע פעמיים בפסוק. וצע”ע — ויקיעורך4. לקפוץ מעלה^ מכאן הרשימה סוטה מרשימה על בסיס רציפות הפסוקים. ונ”ל היות והסימן שעטנץ גץ הוי מרגלא בפומיה, למרות שאינו כסדר הפסוקים — ויקיעורך5. לקפוץ מעלה^ לא יודע לאיזה פסוק הכוונה ובכן ציינתי שניהם — ויקיעורך6. לקפוץ מעלה^ לא ידעתי לאיזה פסוק הכוונה ובכן ציינתי שניהם — ויקיעורך • ח”ץ דחמץ — ד’ ד’ תגי (שמות יג, ג)‏[2]ח של חמץ 4 תגיוץ של חמץ 4 תגין• ו”ס דהיבוסי (שמות יג, ה) — ג’ ג’ תגיס של והיבוסי  3 תגין• למ”ע דלמען (שמות יג, ט) — ד’ ד’ תגיל של למען 4 תגיןמ של למען 4 תגין• ת’ דתורת (שמות יג, ט) — ג’ תגית  אחרון של תורת 3 תגין פרשת והיה כי יבאך
• יבאך חסר יו”ד] ב’ דיבאך (שמות יג, יא)• פ”ר דפטר (שמות יג, יב)‏[3] — ג’ ג’ תגיפטר שתי פעמיםפ של פטר 3 תגיןר של פטר 3 תגין• [הז”ם דהזכרים (שמות יג, יב) — ג’ ג’ תגי]הזכרים שתי פעמיםה של זכרים 3 תגיןז של זכרים 3 תגיןם של זכרים 3 תגין
• א”ך דישאלך (שמות יג, יד) — ד’ ד’ תגיא של ישאלך 4 תגיןך של ישאלך 4 תגין• ד’ דיד (שמות יג, יד),ד של יד (חזקה) 4 תגין• ק’ דהקשה (שמות יג, טו) — ג’ ג’ תגיק של הקשה 3 תגין• ח’ דלשלחנו (שמות יג, טו) — ד’ תגיחשל לשלחנו 4 תגין• כ”ה דידכה (שמות יג, טז) — ג’ ג’ תגיכ של ידכה 3 תגין• ט”ט דלטוטפת (שמות יג, טז) — ה’ ה’ תגיט של טוטפת 5 תגיןט שני  של טוטפת 5 תגין

שעטנ”ז ג”ץ• ש”ע דשמע (דברים ו, ד)• ט”ט דלטוטפת (דברים ו, ח) — ד’ ד’ תגי;• נ’ דלנפשך (דברים ו, ה)‏[4]• ז”ז דמזוזות (דברים ו, ד) (דברים יא, כ)‏[5]• ג’ דדגנך (דברים יא, יד)• ץ’ דהארץ (דברים יא, יז) (דברים יא, כא)‏[6] — ג’ ג’ תגי.

תיוג שעטנ”ז ג”ץ ובד”ק חי”הובנוסףח של חמץ 4 תגיוץ של חמץ 4 תגין
ס של והיבוסי  3 תגין
ל של למען 4 תגיןמ של למען 4 תגין
ת  אחרון של תורת 3 תגין ם של מימים 3 תגין (רמב”ם)
והיה כי יבאךה ונתנה 4 תגין (רמב”ם)
פטר שתי פעמיםפ של פטר 3 תגיןר של פטר 3 תגין
הזכרים שתי פעמיםה של זכרים 3 תגיןז של זכרים 3 תגיןם של זכרים 3 תגין

א של ישאלך 4 תגיןך של ישאלך 4 תגין
ד של יד (חזקה) 4 תגין
ה של הקשה 4 תגין (רמב”ם)ק של הקשה 3 תגיןה שני של הקשה 4 תגין (רמב”ם)

ח של לשלחנו 4 תגיןה של ויהרג 4 תגין (רמב”ם)כ של ידכה 3 תגיןה של ידכה 4 תגין (רמב”ם)
בוהיה כי יבאךט של טוטפת 5 תגיןט שני  של טוטפת 5 תגיןפרשת שמעק ובקומך 3 תגין (רמב”ם)ק של וקשרתם 3 תגין (רמב”ם)
ט של טטפת 4 תגין גם רמב”ם וגם שימושא רבהט  שני של טטפת 4 תגין גם רמב”ם וגם שימושא רבהפ של טטפת 4 תגין גם (רמב”ם)
והיה אם שמע (לפי רמב”ם)
פ של ואספת 3 תגין (רמב”ם)ת של ואספת  תג 1 (רמב”ם)
ט של טוטפת 4 תגין גם (רמב”ם)ט  שני של טוטפת 4 תגין (רמב”ם)פ של טוטפת 4 תגין גם (רמב”ם)

 

Print Friendly, PDF & Email